ענת: נמאס לי מהדריכות המתישה הזו....כל הזמן צריכה להיות דרוכה שמא...זו לא דואגת לעצמה, זה עושה משהו מזיק, עם זה צריך ללכת על ביצים, זו משקרת, ואף אחד לא אוכל כמו שצריך......
אני: נשמע שהילדים לא השאירו לך טריטוריה משל עצמך....איבדת אותך..... כל הזמן את מתעסקת בהם במקום בך....אולי זו הבעיה.....
ענת: אני באמת דואגת להם.
אני: ברור...קיבלנו את הדבר הזה בחדר לידה...מתנה.... אבל...לא קיבלנו מדריך להורה עבור כל שנה ושנה....ואנחנו מוצאים את עצמנו לא מבינים, איך, אחרי כל מה שעשיתי כדי לגדל ילדים חסונים, הם זקוקים למנגנון הגנה של שקרים?
ענת: נכון. ואיך אחרי כל החוגים שלקחתי אותם וטיפוסי הסולמות הם לא מצליחים להתמודד עם המציאות כפי שהיא וצריך ללכת אתם על ביצים . ואיך הבנות שכל החיים דיברתי איתן על הכל, כשהן לא מסוגלות להשיג את מה שהן רוצות בחיים הן מפילות הכל על הרזון......במקום להתעסק בבאגים שלהן....
אני: המטרה היא קודם כל לעזור להם ולעצמנו להכיל את התחושות השליליות שקשורות במפגש שלנו עם מי שאנחנו באמת.... וכשנפגשים ממש, זה הרבה פחות נורא ממה שכולנו מדמיינים....
ענת: אז איך משחררים את הדריכות הזו?
אני: קשה לך להיפגש עם מי שאת...עם החלקים של אבוד השליטה והחרדה הנלווית אליהם... בואי נסתכל ל"זאב" הזה בעיניים. אנחנו ההורים מפנטזים שאם תהיה לנו יותר שליטה על הילדים שלנו נצליח להציל אותם מעצמם... אבל המציאות היא אחרת... רובנו לא מצליחים להציל את הילדים שלנו ברגע שהגיעו לבגרות. ככל שהם עצמאיים ושונים מאיתנו אין לנו באמת שליטה עליהם וכל מה שנשאר לנו זה לקוות שאנחנו מהווים מודל חיקוי מספיק טוב.... כי כשאנחנו מדברים אתם ...הם מנפנפים אותנו ומבקשים שלא נחפור.
ענת: יש אצלי כל הזמן סערה פנימית....למדתי להיות מאופקת ולא להחצין אותה אבל אני כל הזמן דואגת ודרוכה...
אני: אם כך, אני מבינה שהילדים שלך לא דואגים מספיק....ואת מחזיקה עבורם את דגל הדאגה....
ענת: נכון. אני רואה שהבעיות שלהן לא נפתרות.
אני: רובנו לא מצליחים לפתור לילדים שלנו את הבעיות שלהם עם עצמם ועם העולם... הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לתת להם, חוץ ממודל חיקוי, זה לשלוח אותם לדבר עם מישהו שהם יכולים להקשיב לו יותר מאשר לנו...
מרבית הילדים בטוחים, ולרב הם צודקים שהם יודעים מה ההורה היה אומר ולכן הם לא רוצים לשמוע אותנו.... אבל מול זרים הם מקשיבים עם הרבה פחות תפיסות היסטוריות ולעתים יותר פתוחים...מה עוד שזרים לרב הרבה פחות רגשיים וטעונים מההורים....
ענת: אין ברירה היא תצטרך להמשיך ללכת לטיפולים עד שתהיה מסוגלת להיפגש ולהכיל את הבאגים שלה...
אני: ואת תצטרכי ללכת אחורה ובעיקר להחזיר לעצמך אותך....היא צריכה אימא ולא חברה או מטפלת....
コメント