מכרה סיפרה לי שקבעה עם "חברה" ללכת לסרט אבל זו חברה שבכלל לא אוהבת. למרות שלא אוהבת אותה שלחה לה ברכת מזל טוב ליום ההולדת וזו הזמינה אותה להיפגש.
המכרה שלי לא רצתה ש"החברה" תחשוב שהיא לא מעוניינת למרות שהיא לא באמת רוצה להיפגש אתה, לכן הציעה סרט שזה בילוי שדורש פחות דיבורים.
כששאלתי אותה למה לא אוהבת את ה"חברה" ענתה שזו אחת עם "פוזה".
אמרתי שכולנו לפעמים מסתובבים עם פוזה. ענתה המכרה שלי: "אני, גם כשאני לא אותנטית, אני עדיין מתנהגת כאילו אני אותנטית".
חייכתי ואמרתי שכשמישהו עם מסיכה האחר תמיד חווה ניחוח של היעדר אותנטיות והמון פעמים דווקא כשאנחנו מעזים להסיר את המסיכה שלנו ולהיות אנחנו, על כל חולשותינו, רק אז האחר יכול גם להסיר את המסיכה.
דווקא כשאנחנו מדברים בגובה העיניים ואומרים את מה שאנחנו מרגישים בלי ציניות ובלי עקיצות ובלי דיבור עקיף, האחר מצליח להיות כנה ונוכח ונוצרת קירבה.
אני תוהה האם ה"חברה" של המכרה שלי מגיעה למפגש המשותף שלהן עם פוזה כי נפגשת עם בעלת "פוזה".
מייקל לוין אמר ש: " שום דבר אינו מעייף יותר מאשר לנסות להיות אדם שונה מזה שאנחנו" ובכל זאת אנשים ללא מסכות הם חזיון נדיר. כשאתם פוגשים אחד כזה, התחברו אליו. זכיתם!!!